"משפחתנו קטנה אבל מיוחדת," אמר לי פעם דודי יצחק, וככל שהפכתי והפכתי סיפורים באספתי על המשפחה, מצאתי בהם איכות ייחודית שבאה לידי ביטוי באהבה, בחריצות בהומו ובתקוה.
איכות זו שמקורה בסבתא וסבא,  עברה ועוברת כחוט השני בכל הדורות שקמו אחריהם, כאילו למדו כולם מאותו מקור כיצד לרקוד צעד תימני. 
איכות זו ביקשתי לבטא בכל הסיפורים  והציורים שלי, והיא הקושרת  ביניהם ומאגדת אותם לספר אחד.
(הוצאת בית השורות, 2011)

יוספה יקרה,

כאשר פגשתי בך לראשונה, היה לי קצה חוט של רעיון ולא ידעתי כיצד לפתח אותו.
היום, אחרי חמישה עשר חודשים של עבודה משותפת שלנו, אני כבר רואה אותו קורם עור וגידים ועל אף העובדה שכולו יצירה שלי, אני יודעת שבלעדיך זה לא היה קורה.
למדתי ממך טכניקות של כתיבה. אבל לא רק. העבודה המשותפת שלנו היתה עבורי מסע מרגש וחווייתי של הליכה אחרי הלב והרגשות שלי.
בעיקר למדתי להיות בסיטואציה, לחוש את התחושות שהיא מעוררת בי ואז לבטא את הדברים שרציתי לבטא בכתב.
במסע הזה התגלו לי, להפתעתי, דברים שעד אז לא ידעתי שהם קיימים בי ואת הובלת אותי צעד אחר צעד  ובביטחון רב ללכת איתם עד הסוף.
היו רגעים שמצאתי את עצמי כותבת וצוחקת עד דמעות, והיו גם רגעים שנותרתי רק עם הדמעות ואת, ברגישות גדולה ובהבנה עמוקה, ידעת לשים את האצבע במקום הנכון וללחוץ עוד עד שהשתחררו ממני המילים הנכונות כדי לבטא גם את הקושי ברור ומדויק.
במובן הזה, כל מפגש עבודה בינינו היה מחדש ומפרה ולא פעם אפילו מפתיע.
היו פעמים שהגעתי אליך עם מחשבה מסוימת ואחרי עבודה משותפת יצאתי עם מחשבות ורעיונות חדשים שלא ידעתי כלל שהם אפשריים, ואני חשתי שאת חשה את התחושות שלי, חושבת את המחשבות שלי ובעצם מצויה ביחד איתי בתוך היצירה שלי.
זו הרגשה מצוינת להרגיש שיש מי שמבין היטב על מה אני כותבת ורגיש לדקויות ולמשמעויות הנלוות לכך ואת הענקת לי את זה בלב שלם וברצון מלא ובכך נטעת בי בטחון שהדברים אפשריים. על כך אני מודה לך ושמחה שהכרתי אותך.

אילנה דור, עו"ד, נוטריון ומגשרת