חלומות נרקמים בין הסדינים – להפוך חלומות לסיפורים

אני מאמינה שהכתיבה מתרחשת במתח שבין החומר לצורה.
החומר הוא מקורות ההשראה האישיים של כל אחד ואחת מאיתנו. החומרים עולים מתוכנו באופן אינטואיטיבי ואנו יכולים להתחבר אליהם באמצעות תרגילי הקשבה לתת מודע. הצורה היא היצירה,הכלי שבאמצעותו החומר בא לידי ביטוי . פעמים רבות אנו צריכים לעמול קשה כדי להכניס את החומר לצורה , אך לפעמים  השילוב המושלם מוגש לנו על מגש של כסף. היכן?  בחלום. 

בחלום  יש שילוב טבעי של חומר וצורה.

מחד, בניגוד להתרחשויות במציאות, החלום הוא "סיפור אחר." ההתרחשויות בחלום אינן תלויות בחוקי זמן מקום או הגיון לוגי. ומאידך, יש  פעמים רבות  בהן מבנה החלום מתפרץ קדימה ושועט  אל השיא.

כאשר אנו עושים לעצמנו הרגל להתבונן בחלומות, אנו קונים לעצמנו הזדמנות לצפות בתת מודע שלנו. בחלום יש לנו הזדמנות לצפות בתת מודע שלנו כמו בסרט נע ולראות כיצד באופן טבעי, דבר אחד הופך לדבר אחר, שהופך לדבר אחר ומתפתח וצובר תאוצה ומגיע לשיא ושוב מטמיר עצמו, נולד מחדש וחוזר חלילה בחלום הבא וכך הלאה וכך הלאה... כל חלום הוא סיפור בפני עצמו, והקשבה לחלומות ותעוד שלהם, תעשיר את היכולת שלנו לספר סיפורים.

אין למה לחכות, הגיע הזמן לחלום, להתעורר ולכתוב את החלום!

חלום משנת 2000 :

בחלומי נסעתי עם גלית וארז במונית, מעמק המצלבה לביתי, אבל הנהג עשה המון סיבובים ונסע בדרך לא טובה ומאוד לאט.  המונה כבר היה על סכום מוגזם של חמישים שקלים ואני הערתי לנהג,  שהחל לצעוק עלי , הפך למשאית והוריד אותנו  ברחוב שנפגש עם רחוב עזה. רחוב זה לא באמת קיים במציאות, אבל אני יודעת שזה לייד רחוב עזה. ואז ארז וגלית ברחו ואני נכנסתי לחדר מדרגות של איזה בית. חשבתי שיש וטרינר ופתאום יצא משם אדם חי, אבל עורו נפשט ממנו, וראו את כל ורידיו, ואז הבנתי שמייצרים שם בשמים, ולשם כך פושטים עורות של אנשים וראיתי המון אנשים הולכים פשוטי עור במזדרון ולחלקם היו מן קרניים על הראש והקרניים היו עשויות מגידולי בשר שצומח מהראש בצורת נקניקים שמנים משורגי נימים.  הבנתי שעושים שם בושם מהאנשים האלה ואני צריכה להיות אחת מאלה שפושטות את העורות. רציתי לברוח משם אבל בחור אחד, (שאני לא יודעת מי הוא, אבל בחלום הכרתי אותו וידעתי שפעם אהב אותי וסרבתי לו, רדף אחרי כדי להחזיר אותי לשם ואני בקשתי ממנו שנברח יחד והבטחתי שלא אסרב לו יותר, אבל הוא לא היה יכול לבוא איתי כי כבר היה שבוי שלהם וניסה להסביר לי שאי אפשר לברוח. "אז תהרוג אותי, " אמרתי,  "אני מעדיפה למות במקום לפשוט עורות!"  אבל הוא  לא היה יכול להרוג אותי משום שאהב אותי , ומישהי שהיתה האחראית והיתה בלונדינית וגבוהה עם עור חלק, אמרה לו באירוניה "נו  תהרוג אותה" ונתנה לו סכין למריחה, סכין קהה שלא ניתן לרצוח איתה. הבחור נעלם, ושוב הייתי באולם מאוד יפה שהיו שם בשמים של פירמות מכל העולם, והאישה הבלונדינית מכרה אותם. והיו שם גם פיל קולינס וגם אנה שבכלל לא מתעניינת בבשמים, ואני ביקשתי בושם מפורסם מסוג "מדלן" כדי לבדוק אותו ובזמן שהאחראית נתנה לכל הנשים הדרכה,  חמקתי החוצה דרך הדלת, טיפסתי במדרגות וראיתי שיש שם דלת והיא פתוחה ואפשר לברוח... והתעוררתי.

כתבו חלומות! 

הגיע הזמן להוציא את החלום לאור ולהפוך אותו לסיפור

© כל הזכויות שמורות ליוספה אבן-שושן - כתיבה יוצרת מזווית אחרת