מן המקום אל המקור בכתיבה

---

טנזין פלמו , צעירה מערבית שנדרה להגיע להארה כאישה,  הסתגרה במערה בהימאליה במשך 12 שנה והתמסרה לפרישות ומדיטציה. כאשר שאלה אותה הביוגרפית, אם ההליכה למערה אינה  התחמקות מן האתגרים שמציבים החיים הרגילים, השיבה  טנזין פלמו, תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים:

"בעיני החיים הארציים הם בריחה, כשיש לך בעיה את יכולה לצפות בטלויזיה , להתקשר לחברה, או לצאת לבית קפה. במערה אין לך אל מי לפנות אלא אל עצמך. כשבעיות צצות והדברים נעשים קשים, אין לך ברירה אלא לצלוח אותם ולצאת בצד האחר. במערה אדם ניצב אל מול הטבע החשוף שלו עצמו, ועליו למצוא את הדרך לפעול ולהתנהל איתו."
(מתוך מערה בשלג/ ויקי מקנזי, הוצאת פראג)

אין כאן המלצה לפרוש למערה  יש כאן המקום החיצוני  שמחבר  למקור הפנימי
לכל אחד יש מקום כזה שמחזיר אותו אל המקור. אין זה משנה היכן נמצא המקום הזה, הוא יכול להיות במקום מבודד או על אי תנועה בכרך סואן, מה שחשוב זה שרגע החזרה לעצמנו, רגע המפגש המחודש עם מושא הגעגוע שלנו,  מוביל   למפגש עם  המקור ומזכיר לנו "מי אנחנו באמת."  רגע זה עשוי להיות קצר מאוד, אך הוא משאיר חותם בל ימחה  בצופן הגנטי שלנו.
לפי 'ספר יצירה', העולם נברא " בְּסֵפֶר סְפָר וְסִיפּוּר
סִיפּוּר-הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו
סְפָר-האותיות בהן אנו כותבים את הסיפור
והסֵפֶר-ספר חיינו הנכתב בכל רגע מחדש
אות אחת קטנה- משנה את כל הסיפור
המעבר מן המקום אל המקור
יוצר מציאות חדשה
אך כדי למקור צריך להגיע למקום
וכדי להגיע למקום צריך לצאת  לדרך,
אל תוך הרחם הפנימי..

תרגיל בריאת מציאות בכתיבה :  מסע מן המקום אל המקור  

משך הזמן: כאוות נפשיכם.

1. מה קורה לי עכשיו? שאלו עצמכם וכתבו כל מה שעולה בכם.
2. התחברות אל הגעגוע: עצמו עיניים ושאלו עצמכם שאלה פשוטה: "למה אני מתגעגע/ת- לאיזו תחושה של עצמי? "  ברגע שמושאי הגעגועים קורמים עור וגידים: כתבו אותם על הדף. ( שימו לב: השאלה היא לא למי? אלא למה!  לא מישהו, אלא משהו שאבד לכם)
3. התמקדות: בחרו געגוע אחד חזק במיוחד, לתחושה/רגש אחד בתוך עצמכם שהלך לאיבוד- זה המקור , שאליו אתם מתגעגעים עכשיו.  כתבו לעצמכם גם  מדוע אתם מתגעגעים דווקא לתחושה זו? כיצד היא תחזק אתכם עכשיו?
4. זיכרון: עצמו עיניים, בחרו מקום שבו חשתם את התחושה הזאת שאתם מחפשים בצורה חזרה במיוחד : כאשר הזכרון מתבהר כתבו אותו.
5. מעבר מימד:  עכשיו התמקדו רק במקום שבו חשתם את התחושה הזו שאבדה. עצמו עיניים. "נקו" את המקום  מבני אדם או פרטי הזכרון , התרכזו במקום/חלל בלבד. ראו אותו בעיני רוחכם, הריחו אותו, חושו אותו על בשרכם,  ועכשיו: העתיקו את עצמכם מהכאן ועכשיו, לשם!  שבו במקום, שכבו בו, טיילו בו, תנו לאנרגיה שלו לחדור לתוככם למלא אתכם, לחדור פנימה, לחבר אתכם למקור- עד אשר תשביעו את הגעגוע  ותדעו שהקשר המחודש הזה לא במהרה ינתק.

שהו שם כמה זמן שידרש להתחברות המחודשת עם המקור ורק בסופו של התהליך, תוכלו להעתיק עצמכם מהמקום, לשוב לכאן ועכשיו ולפקוח עיניים.

1. מה קורה לי עכשיו? שאלו עצמכם, בדקו מה השתנה וכתבו.
2. כתבו סיפור המתאר את מסעו של גיבור מהמקום אל המקור.

וזכרו, שהמסע הוא אין סופי,  ואפשרי בכל רגע נתון, המקור שלנו נמצא כאן ועכשיו, לא צריך לחכות עד שנצא לפנסיה, לחופש,  או  להתבודד 12 שנה במערה.
כתיבה יוצרת מזווית אחרת – כתיבה יוצרת מציאות
(C ) כל הזכויות שמורות ליוספה אבן-שושן